התזמורת הסימפונית ירושלים
ב-30 במרץ 1936 פילח את האתר קולו של המנהל הבריטי של הדואר בפלשתינה, הקולונל האדסון, בהכריזו לראשונה "כאן ירושלים קוראת" (“This is Jerusalem Calling”).
מיד אחריו נשמע קולו של המתרגם לעברית יצחק עבאדי – "הלו הלו, ירושלים מדברת" ולאחריו נשא את נאומו הנציב העליון, סר ארתור ווקופ, ובכך חנך באופן רשמי את שירות השידור של פלשתינה. את ההשקה החגיגית ערכו על גבעה ברמאללה, במקום שבו הוצב המשדר. כבר מראשית ימי השידור הציבורי הייתה למוסיקה חלק נכבד בתוכן המשודר, ואף נודעה לה משנה חשיבות בימי המנדט הבריטי, מאחר שהמדיניות שהצהיר עליה הנציב העליון גרסה שיש להימנע מתוכן פוליטי לכל דבר ועניין. הצלילים המוסיקליים הראשונים שהושמעו באירוע ההשקה בקעו מן הפסנתר של אריך (אריה) זקס, שניגן את המבוא לשיר שהושר מפי חיים ויטוריו ויינברג.
בימים הראשונים נוגנו הקטעים המוסיקליים של הרדיו הצעיר בידי חבורה של מוסיקאים, רובם עולים מארצות מרכז אירופה, שהרכיבו את התזמורת הקאמרית של שירות השידור של פלשתינה. את האנסמבל ניהל כראל שלמון (שבמקור שמו היה קארל סלומון).
שלמון מספר בזיכרונותיו: "מעטים יודעים שגם תזמורת רשות השידור באה לעולם בזכותו של ברוניסלב הוברמן (מייסדה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית), אם כי על דרך השלילה. נהגנו אז לשדר מדי חודש קונצרט של התזמורת הארץ-ישראלית תמורת תשלום של 50 לא"י, סכום דמיוני באותם ימים. כאשר הגיע הוברמן לביקורו השני בארץ, התנגד להסדר זה, שכן חשש כי המאזינים הפוטנציאליים, במקום לקנות כרטיסים, ישבו בבית ויפתחו את המקלטים. עם ביטול השידורים נשארו בידינו 50 הלא"י. הצעתי להשקיען בשכירת נגנים שירכיבו תזמורת קאמרית קבועה של "קול ישראל". 11 נגנים במשכורת חודשית של לירה וחצי לנגן – זו הייתה אפוא ההתחלה".
מלבד מתן מענה לצרכים של שירות השידור, חדורים ברוח חלוצית, שמו לעצמם חברי האנסמבל למטרה לסלול את הדרך ולהכין את הקרקע לחיים מוסיקליים ברי קיימא בירושלים. לפיכך כללה תכנית הקונצרטים ב-1938 הן קונצרט שנערך בימק"א לרגל חג המולד, בניצוחו של המנצח בוגר אוקספורד קרופורד מק'נייר, הן בכורה ארצישראלית לקונצ'רטו לכינור מאת שומאן, בנגינת הכנר סשה פרנס כסולן, הן תכניות קונצרטים מיוחדות שבהן בוצעו יצירות מאת מלחינים פעילים שחיו באותם ימים בארץ ישראל. בקונצרטים שבוצעו ב-1938 נכללו ביצירות האלה סוויטות לכלי מיתר, שחוברו על ידי ורדינה שלונסקי, יוסף טל (גרואנטל) ומרדכי סתר (סטרומירסקי); 'וריאציות על שיר פלשתיני' מאת כראל שלמון; ו'שיר ערש למיתרים' מאת פטר גרדנביץ.